דהן ואח' נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

התובע ביקר ביום 26.4.05, בתערוכת כלי רכב במרכז הירידים בתל-אביב. בעת הביקור בתערוכה, נפל התובע ונחבל בקרסול רגלו הימנית. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, נכותו של התובע היא בשיעור של 10%.

התובע מורה בנהיגה במקצועו ולטענתו, בעקבות התאונה, נמנע ממנו להמשיך ולהורות נהגיה על משאית, דבר אשר גרם לו להפסד הכנסות משמעותי ביותר. לעניין זה, הוגשו על ידי הצדדים ראיות שעניינן הפגיעה בהכנסות התובע, לרבות חוות דעת כלכליות.

הואיל ובסופו של יום, באתי למסקנה שדין התובענה להידחות בשל העדר הוכחה של נסיבות התאונה, הרי לא אדון במחלוקות לעניין הנכות הרפואית, נזקי הממון של התובע, הנזקים שאינם נזקי ממון, וכמובן גם לא בשאלת קיומן של אחריות מושגית וקונקרטית והפרתן.

הגרסה בכתב התביעה

על פי סעיף 5 לכתב התביעה "ביום 26.4.05, בשעה: 16:00, או בסמוך לכך, עת ביקר התובע בתערוכת מכוניות ב'גני התערוכה', במקרקעין המצוינים בשד' רוקח בתל-אביב, פסע התובע בין תצוגות שונות של מכוניות ולפתע הוא מעד ונפל מבמת התצוגה ארצה...".

הגרסה בתצהירי עדות ראשית מטעם התובע

בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית, מצהיר התובע כדלקמן: "ביום 26/04/05, בשעה: 16:00, או בסמוך לכך, עת ביקרתי בתערוכת המכוניות בגני התערוכה במרכז הירידים בשד' רוקח בתל אביב, עת פסעתי בין התצוגות השונות של המכוניות, לפתע רגלי נתקעה במכשול שהיה מוצמד לקצה הבימה (סף הבמה מתכתי שהיה מורם כלפי מעלה ויצר מכשול של ממש, ובו הזמן היה בלתי צפוי ובלתי נראה לעין). אני מפנה את בית המשפט לתמונות צבעוניות אשר צורפו כמוצג. כמו כן, בדיעבד (לאחר הנפילה וכעבור יומיים כאשר חזרתי לצלם את המקום) בדקתי והתרשמתי כי אותו מכשול היה מצוי רק בבימה הזאת ובתצוגות האחרות הבעיה לא הייתה קיימת. יתרה מזאת על הבמה הנ"ל ניתנה אפשרות לעלות למבקרים ולבחון את הרכב מקרוב, ואילו בבימות רבות אחרות, כלומר לא בכולן, דאגו המארגנים להציב מכשול וגבול על מנת למנוע עליה על הבמה. דווקא בבימה זו העליה הייתה מצד אחד באמצעות מדרגה קטנה ואילו הירידה הייתה אפשרית בכל ארבע פינות כאשר שלוש היו ללא המדרגה".

בסעיף 4 כותב התובע: "אני עליתי לבימה ללא חשש. אולם כאשר פניתי לרדת מהבמה נפלתי בשל אותו מכשול כאמור. צריך להבין כי מדובר במקום צפוף, הומה אדם, העין בוחנת מוצגים חדשים ודגמים חדשים של מכוניות, במקום הירידה היה שולחן ובהמשך ג'יפ חדש, כל המוצגים הנ"ל הפריעו לבחון את המכשול".

גם בנו של התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ובסעיף 4 הוא מצהיר כדלקמן: "אבי ניסה לרדת מבמה של מכוניות סאן יאנג, רגלו נתקעה במכשול מהותי ולא בולט והוא נפל תוך שהוא נפצע בקרסול. אני הייתי אחרי אבי וגם אני לא ראיתי את המכשול ורק בגלל שאבי נפל זיהיתי את מקור הבעיה. יש לציין כי גם בזמן היריקה (צ"ל: ירידה-י.א), המכשול לא משך את העין שכן בסביבה היו מכוניות חדשות ואנו בחנו אותם".

גרסת התובע בחקירה נגדית

בחקירתו הנגדית מסר התובע גרסה שונה לנסיבות נפילתו בתערוכה. התובע נשאל כיצד עלה על הבמה והוא השיב: "עם הפנים. עליתי ממרכז הבמה ועברתי למכונית מצד ימין להמשיך לראות אותה. תראי, אני עומד על הבמה ופה יש מכונית, אני חושב למיטב זיכרוני עליתי עם הפנים, בחנתי את המכונית מימיני הייתה עוד מכונית, היא הייתה באותו מפלס. אני פשוט הלכתי לראות ונתקלתי עם הרגל, הנפילה הייתה ממקום נמוך, אבל זה סובב את הרגל..." (עמ' 7 לפרוט' מיום 7.5.11, שו': 20-24); "עליתי על הבמה וכשאת יורדת ניתן היה לחשוב שזה המשך ישיר, כי הייתה עוד מכונית, אי אפשר לראות זה הפרשים קטנים. אני יכול לחשוב שזה אוטו גבוה או נמוך" (עמ' 8, שו': 13-15); "לפי מה שאני אומר, האופן שבו הייתי על הבמה, לא איפשר לי בשום צורה ובשום שלב במיקום של הבמה בזמן שאני סוקר ונהנה ממכוניות, להבחין שבצד ימין יש מדרגה" (עמ' 8, שו': 17-19); "כשאני עליתי לבמה הזו, ראיתי מדרגות ועליתי דרכן בלי בעיות. כשהייתי על הבמה ניתן היה לראות שהבמה היא חלק אינטגראלי מהבמה שאני עמדתי עליה. ניתן היה לחשוב שאני הולך על אותו משטח. לא רק זה, שמשהו מתרומם, לא הייתי אמור ליפול אלמלא המתכת שנתקעה לי בנעל היא הפילה אותי וסובבה לי את הקרסול" (עמ' 8, שו': 25, עד עמ' 9, ש': 2); "הסתכלתי על הרכב השני, ניתן היה לחשוב שזה אותו מפלס. ניתן היה לחשוב שזה אותו מפלס (עמ' 9, שו': 4-5); "התשובה שלי, הייתי מודע שאני על במה, לא ניתן היה להבחין שיש מדרגה או מקום שאפשר ליפול" (ש': 8-9).

רואים אנו כי במהלך חקירתו הנגדית, מסר התובע גרסה חדשה, שונה מן הגרסה שמצאנו בתצהיר עדותו הראשית ובתצהיר העדות הראשית של בנו. על פי גרסה חדשה זו, התובע למעשה לא שם ליבו לכך שהרכב שהיה מחוץ לבמה עליה התהלך התובע, מצוי במפלס אחר, נמוך יותר, דהיינו, במפלס הרצפה ולא בהמשך של אותה הבמה. התובע אומנם הזכיר, בתארו את נסיבות התאונה על פי הגרסה החדשה, את הסף אשר לטענתו הוא נתקל בו, אך יקשה למצוא את הקשר בין הדברים, דהיינו, יקשה לדעת מהי הסיבה לכך שהתובע נפל.

לאחר שהוגשו מטעם הצד הרביעי מס' 2 תמונות נוספות שצילמו התובע ובנו, תמונות אשר התובע לא הגיש ואף סירב להגיש ועשה זאת רק לאחר שניתנה החלטה בנדון, נחקר התובע בחקירה ראשית נוספת, בדיון ביום 26.5.11. במעמד זה ביקש התובע לנסות וליישב בין שתי הגרסאות ואמר את הדברים הבאים: "מראה תמונה אחת נ/36 שהיא צולמה מזווית הפוכה למקום שבו עמדתי. בתמונה זו ניתן להבחין מראש שיש הבדלים בין הבמות, מי שעומד מצד רואה מכשול, יש את הקטע הכחול ומיד אחר הרצפה בצבע אגוז ופס מתכת. כשעומדים הפוך וסופרים מכוניות ואחת עומדת אחת ליד השניה, ולא ניתן היה אפשר לחשוב ולהבחין, ואני מוסיף, גם אם ניתן להבחין, מי יכול לשער שפס מתכת עומד מלמטה בצורה רשלנית, גם אם הייתי יורד ולא נתקל עם הנעל, סביר להניח שהייתי סתם נופל, אבל לא נתקע בצורה של אובדן שליטה לחלוטין" (עמ' 54, ש': 25, עד עמ': 55, ש': 2).

ב"כ הצד הרביעי מס' 2 התנגדה לדבריו של התובע וטענה, שהמדובר הוא בתוספת לחקירה ראשית, שבאה לעשות "שיפור ושדרוג" של החקירה הקודמת של התובע. בהחלטה שניתנה על ידי בהקשר זה, קבעתי שתשובתו של התובע מהווה השלמה של החקירה הראשית, ללא קשר לתמונות (שהרי זו הייתה מטרת החקירה הנוספת של התובע) וכי הדבר מהווה "מקצה שיפורים" לגרסתו של התובע וביהמ"ש יתעלם מן התשובה לצורך ההכרעה העובדתית. מכל מקום, הרושם הוא, כי התובע ניסה ליישב בין שתי הגרסאות ולהסביר, למעשה, את העובדה שבמסגרת חקירתו הראשית, עלתה סיבה נוספת לנפילתו מהבמה ופציעתו. כך גם ניסה התובע לעשות במסגרת סיכומיו, בנסותו לבנות "מנגנון תאונה" חדש, לפיו הבמה הוצבה באופן שנוצרה אשליה כאילו לא קיים הפרש גבהים וניתן להמשיך וללכת לכיוון המכונית הסמוכה, כאשר בנוסף לכך, התובע נתקל בפס מתכת בולט.

גם חקירתו הנגדית של הבן הוסיפה חוסר בהירות לגבי נסיבות התאונה. כזכור, בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר הבן, דהן עומר, כי אביו ניסה לרדת מן הבמה, רגלו נתקעה במכשול מהותי ולא בולט, והוא נפל. בחקירתו הנגדית מסר הבן, משנשאל מה הוא ראה כאשר היה מטר וחצי מאחורי אביו, והוא השיב: "ראיתי את אבי הולך לעבר רכב הבא ונופל. ראיתי שהרגל של אבי נתקלת במשהו והוא נפל". העד נשאל מהו אותו משהו והוא השיב: "פלח מתכת שהיה טיפה בולט" (עמ' 58, שו': 3-5).

לעומת זאת, בתצהיר מסר הבן, כי: "אני הייתי אחרי אבי וגם אני לא ראיתי את המכשול ורק בגלל שאבי נפל זיהיתי את מקור הבעיה" (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית של דהן עומר). אם כן, הסתירה בין הגרסאות היא בולטת, כאשר על פי התצהיר העדות הראשית, רק בדיעבד הבין הבן את סיבת נפילתו של האב, כביכול, ואילו בחקירה הראשית הוא מסר באופן ברור שהוא ראה שהרגל של אביו נתקלת במכשול.

ניסיון ליישב בין שתי הגרסאות הסותרות נעשה גם על ידי הבן, כאשר הוא נשאל בחקירה נגדית מה יש לו לומר על גרסתו החדשה של אביו, והוא השיב: "נכון, עלינו על הבמה וזה נראה כמו מפלס אחד וישר ולא נראה כאילו שיש רווח. אתה בא אל התערוכה כדי לראות בורות אלא מסתכל על מכוניות" (הכוונה הייתה "אתה לא בא לתערוכה..." – י.א. עמ' 58, שו': 14-25). הבן נשאל שוב אם הנפילה הייתה בשל הפרשי גובה והוא השיב: "לא, בגלל פלח מתכת שהיה בולט בקצה הבמה" (עמ' 58, ש': 27); הבן נשאל שוב, בהמשך החקירה הנגדית, מה הסיבה לנפילה, והוא השיב: "הסיבה לנפילה, לדעתי, הפלח מתכת" (עמ' 59, ש': 7).

אם כן, רואים אנו כי גם בין גרסתו של האב לבין זו של הבן, קיים חוסר התאמה משמעותי.

אסכם את הדברים עד כאן ואומר, כי על פי הגרסאות השונות אשר נשמעו מצדו של התובע, לא ניתן לדעת מהן נסיבות נפילתו ומהי הסיבה לכך שהתובע מעד ונפל. גם אם היה מקום, ולו בדוחק, לקבל את הסבריו של התובע, בדבר נסיבות הנפילה, דהיינו כי המדובר הוא בשילוב של שתי הגרסאות, זו שבתצהיר העדות הראשית וזו החדשה אשר נולדה לראשונה במהלך החקירה הנגדית של התובע, הרי נוכח האמור בהמשך הדברים, לא היה בדבר כדי לסייע בידי התובע ולמנוע את דחיית תביעתו.